ממ-דן חברה לבניין בע"מ נ' עיריית רמת גן ואח'

החלטה

בפניי בקשה לסילוקה של התביעה על סף, מחמת חסינות עובר ציבור.

הנתבע מס' 2, עובר עיריית רמת גן, הינו מפקח בנייה, וכלפיו מועלות טענות, נשוא כתב התביעה, בעניין התנהלותו למול התובעת, בכל הנוגע למתן טופס 4.

הנתבעת מס' 1 , עיריית רמת גן, הגישה הודעה, על פיה היא מכירה בזכותו של הנתבע מס' 2 לחסינות, בהיותו עובד העירייה, שפעל כדין וללא כוונת זדון, בהרשאה וללא חריגה מסמכות, נספח א' לבקשה לסילוק התביעה על סף.

התובעת טענה, כי החסינות אינה חלה במקרים של מעשים שנעשים ביודעין או בשוויון נפש לנזק שעשוי להיגרם, ולפיכך, אין להורות על סילוק התובענה על סף.

עוד נטען, כי פעולות הנתבע מס' 2 נעשו שלא בסמכות, למרות שהתובעת התריעה בפניו על העדר סמכותו עוד בשלב ביצוע המעשים, ואין להעניק לנתבע מס' 2 פטור גורף.

עוד נטען כי הסמכות להענקת חסינות מוקנית לביהמ"ש, וכי יש לבחון את הטענות העובדתיות לגופן.

סעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע:

"7א. חסינות עובד הציבור [תיקון: תשס"ה]

(א)   לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור. (ב)   אין בהוראות סעיף קטן (א) כרי לגרוע מאחריותה של המדינה או של רשות ציבורית לפי סעיפים 13 ו-14 ולפי כל דין.

(ג)   החסינות לפי סעיף זה תחול גם על מי שהיה עובד ציבור בעת ביצוע המעשה נושא התובענה.

המחלוקת בבקשה שבפניי, הינה, האם יש לבחון את הודעת הנתבעת מס' 1, הרשות הציבורית, במישור העובדתי, או במישור המנהלי.

במאמרן של המלומדות, הגב' תמר קלהורה והגב' מיכל ברנשטיין, "חוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס' 10) חסינות עובד הציבור", פורסם בפרקליט נא, תשע"א, עומדות המלומדות הנ"ל על מחלוקת הפוסקים בשאלה הנ"ל, בעמוד 38-39:

"כיצד יש לבחון את בקשת הרשות להכיר בחסינות עובד הרשות?...

יש הסוברים כי בשל ההבדל בין הליך ההכרה בחסינות עובדי המדינה (החלטה מנהלית) לבין הליך ההכרה בחסינות עובד הרשות המקומית (החלטה שיפוטית), ובאין יכולתה של הרשות המקומית להכיר בחסינות, אין מקום לבחון את בקשת הרשות לפי כללי המשפט המנהלי, כפי שמקובל לבחון את הודעת ההכרה בחסינות עובדי המדינה. ..

מנגד היו שסברו כי על אף השוני בהליך ההכרה בחסינות גם את בקשת הרשות יש לבחון לפי כללי המשפט המנהלי...

לדעתנו אין בסיס להבחנה שלפיה לגבי עובדי המדינה יש לבחון את ההכרה במשקפי המשפט המנהלי, ואין לעשות כן בנוגע לעובדי רשות ציבורית, בהעדר הודעת הכרה. אין כל הבדל לעניין זה בין עובד המדינה לבין עובד רשות מקומית, שכן תכלית החסינות בנוגע לשניהם אחת היא.

השופטת אביגיל כהן בבוחנה שאלה זו בש"א (שלום ת"א) 161625/09 גרמן יעל נ' אברהם חנוך כרם, תק-של 2009(3), 8180 , 8184 (2009), סבורה כך :

"מקובלת עלי הגישה הברורה של הפסיקה לפיה ביהמ"ש אשר שומע את התובענה     העיקרית בוחן את  הודעת ההכרה לפי אמות מידה של המשפט המנהלי. יש לבחון אם ההחלטה נעשתה במסגרת מתחם הסבירות ואין כל מקום להידרש לבחינה  עובדתית. "

כב' השופטת שטמר בת"א (שלום רח') 1596/06 עו"ד פסטרנק יצחק נ' עודי אילנה, תק-של 2007(1), 17298 , 17301 (2007), בחנה את הגישות השונות ועמדה על תכלית החקיקה וקבעה כי: